מהו פרוטוקול HTTP/2 וכיצד הוא תורם לקידום האתר

מודל 7 השכבות בתקשורת באינטרנט

התקשורת באינטרנט בנויה במודל המכונה 7 שכבות. כל שכבה מפשטת את השימוש בשכבה מתחתיה. אלו הן 7 השכבות:

1. השכבה הפיסית (Physical Layer) - שכבה זו מטפלת בעולם הפיסי: בכבלים, ב-WIFI, במודם וכיו"ב. פרוטוקול ידוע בשכבה זו הוא DSL.
2. שכבת הקו / הנתונים (Data Layer) - שכבה זו מטפלת במידע שעובר על השכבה הפיסית: מתגים, כרטיסי רשת. פרוטוקול ידוע בשכבה זו הוא Ethernet.
3. שכבת הרשת (Network Layer) - שכבה זו מטפלת בניתוב של הרשת באמצעות נתבים. פרוטוקול ידוע בשכבה זו הוא IP.
4. שכבת התעבורה (Transport Layer) - שכבה זו מטפלת בהעברת המידע בצורה אמינה. פרוטוקול ידוע בשכבה זו הוא TCP.
5. שכבת השיחה (Session Layer) - שכבה זו מטפלת ביצירת השיחה בין הגורמים השונים. פרוטוקולים ידועים בשכבה זו הם HTTP או FTP.
6. שכבת הייצוג (Presentation Layer) - שכבה זו מטפלת באופן הצגת הנתונים הנשלחים ברשת. פרוטוקולים ידועים בשכבה זו הם HTML, CSS או WEBP.
7. שכבת היישום (Application Layer) - שכבה זו מטפלת בתוכנה שעובדת על הנתונים. למשל, פייסבוק, סקייפ, יוטיוב.

כשיוצרים תקשורת בין מצד א' לצד ב' ובחזרה:

• בעת השליחה של המידע - המידע מטופל משכבת היישום מטה במורד השכבות עד השכבה הפיסית בצד א'. לדוגמה: כאשר אנו נכנסים למשל לפייסבוק (שכבת היישום), היישום מטפל בקוד ה-HTML (שכבת הייצוג), אשר נשלח לשרת באמצעות HTTP (שכבת השיחה), כאשר השליחה נעשית על ידי העברת המידע בפרוטוקול TCP וכן הלאה.
• כשהמידע מגיע לצד השני - הוא מטופל במעלה השכבות בצד ב' מהשכבה הפיסית כלפי מעלה לשכבת היישום, אשר שוב עושה את הטיפול שלה וחוזר חלילה.

מהו פרוטוקול HTTP?

פרוטוקול HTTP או בשמו המלא HyperText Transfer Protocol הוא פרוטוקול תקשורת באינטרנט, אשר באמצעותו אנו למעשה יכולים לגלוש באתרים שונים. זהו, כאמור, פרוטוקול בשכבת השיחה.

גירסה 0.9 של הפרוטוקול, שהיא גם הגירסה הראשונה שלו, פותחה בשנת 1991. בשנת 1999 פותחה גירסה 1.1 שהיה שלטת מעל 15 שנה. מאז לא נעשה שום שינוי מהותי באופן התקשורת באינטרנט.

גירסה 2.0 של הפרוטוקול, או בשמה הנפוץ HTTP/2 היא גירסה חדישה של פרוטוקול התקשורת, אשר איננה תואמת לאחור והיא מבוססת בעיקרה על פרוטוקול SPDY שפותח על ידי גוגל. היום גוגל כבר מאמצים את HTTP/2 והפרוטוקול כבר נתמך בכל הדפדפנים הנפוצים.

כיום, נמצאת בפיתוח גירסה 3.0 של הפרוטוקול, המכונה HTTP/3. הפרוטוקול עדין לא נקבע באופן סופי והוא עדין בגדר "טיוטה", אבל הוא כבר נתמך ברוב הדפדפנים היום (לרבות גוגל, Edge, פיירפוקס וספארי הנפוצים) ובחלק נרחב של תוכנות שרתים, כגון LiteSpeed Web Server, Nginx, Cloudflare.

כיצד עובדים פרוטוקולים HTTP/2 ו-HTTP/3 ומדוע הם עדיפים על פני שימוש ב-HTTP/1.1 הישן?

מה שעושה את HTTP/2 לפרוטוקול חזק כל כך, הוא אופן התקשורת עם השרתים, אשר מאיץ את העברת הנתונים וחוסך ברוחב פס מיותר. פרוטוקול HTTP/3 הוא אפילו מהיר עוד יותר, במיוחד במקרים של בעיות שעלולות לצוץ בתקשורת.

נסביר איך עובדים הפרוטוקולים בגירסאות השונות באמצעות דוגמה. נניח לדוגמה שהדפדפן זקוק ל-5 קבצים מהשרת. כך תתבצע התקשורת בין הדפדפן לשרת:

• בפרוטוקול HTTP/1.1 - הדפדפן יפנה לשרת לקבל את הקובץ הראשון. לאחר שהשרת יחזיר לדפדפן את הקובץ, יפנה הדפדפן שוב לשרת לקבל את הקובץ השני, וכן הלאה. במקרה שיש תקלה בהעברת הנתונים, נניח בקובץ הראשון, השרת ינסה שוב ושוב להעביר את הקובץ ורק לאחר שיתגבר על התקלה, יעבור לטיפול בקובץ השני.
• בפרוטוקול HTTP/2 - הדפדפן יפנה לשרת עם 5 בקשות שונות בו זמנית, לקבלת כל 5 הקבצים. השרת יטפל בכל הבקשות במקביל ובכך זמן רב יחסך. יחד עם זאת, אם קיימת תקלה בהעברת הנתונים, כל הקבצים יועברו יחד רק בסיום התקלה (אפילו אם התקלה קשורה רק לקובץ אחד מבין כל החמישה).
• בפרוטוקול HTTP/3 - הדפדפו יפנה לשרת עם 5 בקשות שונות בו זמנית, לקבלת כל הקבצים, והשרת יטפל בכל הבקשות הללו במקביל, בדיוק כמו אופן הטיפול בפרוטוקול HTTP/2. השוני בין פרוטוקול HTTP/2 לבין פרוטוקול HTTP/3 הוא במקרה של תקלה בהעברת הנתונים. במקרה כזה, תקלה נקודתית לא תעצור את הטיפול בבקשות התקינות, ורק הבקשה הבעייתית תהיה בהמתנה לטיפול בתקלה.

חשוב להבין כי כאשר הדפדפן פונה לשרת לבקש ממנו את 5 הקבצים, המידע המועבר עובר בשכבה נמוכה יותר, שכבת התעבורה, כאשר כל 5 הקבצים יחד מחולקים למספר חבילות (בהתאם לגודל הקבצים). השרת שמקבל את המידע ומטפל בו בשכבת התעבורה, לא יודע בכלל שמדובר בקבצים, בטח לא בכך שמדובר ב-5 כאלו. לכן, כאשר יש תקלה באחת החבילות, כל הפניה (בפרוטוקול HTTP/2) נעצרת עד הטיפול בתקלה. בפרוטוקול HTTP/3 בעיה זו נפתרת, כיוון שפרוטוקול TCP בשכבת התעבורה, שעליו מושתת פרוטוקול HTTP בשכבת השיחה, הוחלף בפרוטוקול QUIC שנבנה במטרה לפתור בעיה זו. פרוטוקול QUIC כולל יותר מידע על החבילות המועברות, ולכן, במקרה של תקלה באחת החבילות, יודע השרת לטפל ביתר החבילות שאינן קשורות לתקלה (כלומר, שייכות לקובץ אחר).

סרטון מצויין שמסביר על פרוטוקול HTTP/2 ומדוע הוא עדיף על פני HTTP/1.1 הישן יותר:

ולמתקדמים, הסבר על הבעיה בפרוטוקול HTTP/2 שנפתרת בפרוטוקול המתוכנן HTTP/3:

תרומת HTTP/2 לקידום אורגני של האתר

שימוש בפרוטוקול HTTP/2, או אף HTTP/3 על השרת, מאיץ את התקשורת בין הלקוח (הדפדפן) לשרת האחסון. לכן, זמני טעינת האתר יהיו מהירים יותר, דבר שישפר בצורה ישירה את חוויית המשתמש באתר. השיפורים הן במדד מהירות האתר, והן במדד חוויית המשתמש (שנמצא זמן רב יותר באתר, פחות נוטש וכו') מביאים לשיפור כללי במיקומי האתר במנועי החיפוש.

לכן, אם חשוב לכם קידום האתר במנועי החיפוש, הטמעה של פרוטוקול תקשורת מהיר בצד השרת יכול לעשות לכם רק טוב.

איך מתקינים HTTP/2 או HTTP/3?

על מנת שאתר יעבוד בפרוטוקול HTTP/2 נדרשים גם הלקוח (הדפדפן) וגם השרת להכיר את הפרוטוקול. כיום, כל הדפדפנים הנפוצים כבר תומכים בעבודה בפרוטוקול HTTP/2 ואפילו בפרוטוקול HTTP/3 העתידי. יחד עם זאת, לא כל שרתי האחסון תומכים בו.

על מנת לבדוק אם האתר שלכם מאוחסן בשרת שתומך ב-HTTP/2, אפשר פשוט לחפש בגוגל check http2 ולהכנס לאחד מיני הרבה מאוד אתרים שעושים בדיקה מקוונת לאתר. אם תוצאת הבדיקה שלילית, כלומר, האתר מאוחסן על שרת שאינו תומך ב-HTTP/2, מומלץ להתייעץ עם החברה שמאחסנת לכם את האתר ולבקש מהם לתמוך בפרוטוקול על השרת.

באופן דומה, ניתן למצוא באינטרנט כלים לבדיקת http/3 ולבקש מחברת האחסון להטמיע אותו במידת האפשר על השרת.